התנ”ך (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) הוא קובץ ספרים, המהווים את כתבי הקודש הקנוניים של היהדות. שני חלקיו האחרונים, נביאים וכתובים, ידועים גם בראשי התיבות תנ”ך.
מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ”ך הם העתיקים ביותר, אם כי הם לא נכתבו בזמן אחד. כתיבת המאוחרים שבספרי התנ”ך נסתיימה לפני למעלה מ-2000 שנה. תהליך הקנוניזציה של התנ”ך החל בתחילת תקופת בית שני והושלם סביב שנת 200 לספירה. על-פי החלוקה היהודית המסורתית, בתנ”ך 24 ספרים. רוב הספרים כתובים בעברית, ומיעוטם בארמית. התנ”ך מהווה מוקד לתרבות היהודית הדתית והחילונית גם יחד, והשפעתו גברה מאז תקופת ההשכלה.
לספר התנ”ך נודעה השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. התנ”ך הוא חלק מכתבי הקודש של הנצרות, אך בדת הנוצרית הוא מכונה הברית הישנה ונוסף עליו נדבך המכונה הברית החדשה. בדת האיסלאם התנ”ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ”ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ”ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות. התנ”ך הוא כיום הספר הפופולארי ביותר בעולם, ובנוסחו הנוצרי (יחד עם “הברית החדשה”) הוא תורגם למספר השפות הרב ביותר.
לעם ישראל יחס מיוחד לתנ”ך. התנ”ך מהווה את תשתית האמונה היהודית, מקור הערכים והתרבות היהודית. היהודים לדורותיהם הרבו לחקור ולדרוש בתנ”ך כמאמר הפסוק “והגית בו יומם ולילה”. הקפדה נוקשה והיעדר גמישות בשמירת הנוסח המקורי, הביאה לכך שבמהלך השנים נעשו בו אך מעט שינויים, אף על פי שהועתק רבות נשמרה הנאמנות למקור; כך למשל, בספרי התורה נמצאים רק שנים עשר הבדלים בין הגרסה המערבית של ארצות הים התיכון לבין הגרסה של יהודי תימן, כאשר אף אחד מהבדלים אלו אינו משנה את מובנה של המילה.
בישראל נלמד התנ”ך בבתי הספר הממלכתיים כבר בכיתות הנמוכות. בבתי ספר עבריים חילוניים הוא נלמד החל מכיתה ב’, תוך שימת דגש על הקשר של התנ”ך להיסטוריה ולתרבות של עם ישראל, על סגנונו הספרותי ועל ממצאים מביקורת המקרא. בבתי ספר עבריים דתיים נלמד התנ”ך בדגש על מעמדו בדת היהודית ועל הפרשנויות הדתיות שניתנו לו. בבתי ספר ערביים נלמד התנ”ך כחלק מלימודי השפה העברית שמתחילים בכיתה ג’.